חידושי מלגזות
בשנים האחרונות חזינו בכמה שינויים חשובים במלגזות. אמנם במראה החיצוני לא השתנה הרבה אולי, אך בפנימיותן המלגזות עברו שינוי משמעותי בהשוואה לשנים האחרונות, כמעט בכול: מאופן ההנעה עד למושב הנהג הונהגו שיפורים. המגמה הבולטת במלגזות חשמליות היא לכיוון של הינע בזרם חילופין (ac power drive). מלגזות אלו עדיין עובדות עם מצברי זרם ישר, אך הן מצוידות בממיר זרם ומציגות כמה יתרונות: ביצועים משופרים, פחות הוצאות אחזקה, ויעילות אנרגטית משופרת.
הינע AC גם תרם לפיתוח 'הברקס הרגנרטיבי', כלומר כאן האנרגיה האינרטית של המלגזה מומרת לטעינה חוזרת של המצבר. גם הינע הידרוסטטי במלגזות IC חודר היטב למדינות השוק המשותף ולארה"ב בשימושי heavy duty, שם הן יעילות יותר מאשר torque converter drives שהוא הסטנדרד כיום.

תקנות הפליטה
מראשית 2005 נכנסו לתוקף התקנות החדשות בנוגע לפליטת מזהמים במנועי בעירה פנימית בארה"ב, ואף מחמירות יותר בקליפורניה. הדבר מאלץ את היצרנים לסגל טכנולוגיות בקרת פליטות מתעשיית הרכב, כשהבולטות ביניהן: מערכת קרבורטור בלולאה סגורה, הוספת ממיר קטליטי, ושימוש בהזרקת דלק אלקטרונית.

אלקטרוניקה
האלקטרוניקה מציעה אפשרויות חדשות לענף: ניתן כיום בקלות לתכנת ולהעביר מאפייני ביצועים ממלגזה אחת לאחרת, זיהוי נהג באמצעות pass code, תיעוד מדויק של שיאי מהירות וחבטות, ועוד.

CANBUS
אחד החידושים החשובים הוא פיתוח רשת בקרה אזורית (Control Area Network). באמצעותה כל החיישנים והבקרים על מלגזה משולבים באופן שכל המערכות מתקשרות זו עם זו להשגת ביצועים אופטימליים. כמו כן החיווט הפך פשוט יותר והורחבו יכולות הדיאגנוסטיקה. למשל, מחשב צמוד לסיפון או חיבור למחשב מחברת מאפשר ניטור של פרמטרי ביצוע חיוניים של הכלי והנהג, כולל כמובן נתוני טמפ', לחצים, ומדידות חשמליות. בפעילויות רגילות, מסכי CANBUS מנטרים פונקציות קריטיות של הכלי. אם חיישן מתחיל להתריע על רכיב קריטי, המערכת יודעת לזהות את הבעיה ולהתאים את ביצועי הכלי כדי למנוע נזק מאותו רכיב.

תחזוקה
האלקטרוניקה החדשה גם מאפשרת רמות גבוהות יותר של תחזוקה מונעת ותחזוקה חזויה. למשל, נפילות לחץ בפילטרים הידראוליים עשויים לקבוע אם צריך להחליפם, או סנסורים אופטיים קובעים עד כמה שמן המנוע מזוהם וזקוק להחלפה, סנסורים אחרים מודדים פליטות מן האגזוז ושולחים אותות למחשב המנוע להתאים את הקרבורטור או מזרקי הדלק לנדרש.

בקרה
מלגזות רבות משתמשות עתה בבקרה אלקטרונית במקום מיכנית להפעלת התורן, אחדות מציעות אופציית בקרה למושב הנהג, ואחרות להתקינו מעין joystick המחבר את כל בקרת תורן המלגזה להתקן אחד.יכולת נוספת היא לתכנת את המלגזה להתקני עזר (attachments) שונים. בקרה אלקטורונית נוספת משמשת להגברת הבטיחות והיעילות באמצעות שמירה על יציבות המערכת. מערכות בקרה אחרות מיועדות ליציבות ובטיחות ההפעלה של תורן המלגזה.

ארגונומיה ובטיחות
< ראות: זו בעיית מפתח תכנונית, ראות גרועה היא הגורם העיקרי לתאונות מלגזות כמו פגיעה בעובדים או באובייקטים שהנהג לא ראה. תרנים עם ראות משופרת תורמים לבטיחות, אך תכופות עדיין המטען מפריע לנהג בנסיעה קדימה וכופה עליו לנוע ברוורס. הבעיה היא שהנהג חייב במצב כזה לסובב את גופו בזמן שרגליו על הפדלים וידיו על ההגה, וזה מזמין צרות.
שיפורים במושב הנהג: מושב מסתובב ( swivel) שהוכח כחיוני לבריאות הנהג ואיכות תפקודו, הפך לנורמה. רוב היצרנים גם התקינו כבר לפני שנים מערכות המגבילות את סיכוני נהג המלגזה במקרי התהפכות. בנוסף, מלגזות מסופקות עתה עם מפסקים המנתקים את המערכת ההידראולית או מעבירים לניוטרל כאשר הנהג עוזב את מושבו.
פדלים לבקרת כיוון: יצרנים אחדים התקינו פדל בקרה מיוחד ונפרד לנסיעה קדימה ולאחור ולהאצה והדבר מאפשר לנהג לא להסיר ידיו מן ההגה.
נזקי רעידות: מחקרים הראו כי רעידות הן גורם עיקרי לבעיות גב תחתון אצל נהגי מלגזות, והמושבים סופגי הזעזועים אינם פתרון מספיק בינתיים. גורמים נוספים כמו משקל המלגזה, משקל הנהג, העומס, המהירות, תנאי השטח, והצמיגים - משפיעים יותר מבחינה זו
מלגזת העתיד: תוכננה על ידי חברת יונגנרייך כמלגזת קונספט - כל תא הנהג, כולל הבקרות, ניתן לסיבוב שלם. זאת כדי להקל על התנועה ברוורס.
HyBot של חברת הייסטר היא שילוב של מלגזה ו-AGV. באמצעות מערכת הנחיה בלייזר, הכלי מתוכנת מראש לנסיעה אוטומטית במספר מסלולים על רצפת המפעל (כולל פתיחת דלתות או שערים), כאשר בכל תחנת עצירה מפעיל מקומי עובר להפעלה ידנית לצורך העמסה או פריקה. מערכת תקשורת אלחוטית מאפשרת להזעיק את הכלי לאתרים או מסלולים אחרים, לפי הצורך.

20 הגדולים בשנת 2008
 

יבואני מלגזות בישראל:

יוניון מוטורס - טויוטה
קידמה - ניסאן, סטיל
מטריאל הנדלינג - קלארק דייהו
FEELER - G-E
דוד צ'פניק - מניטו, הייסטר
אמקול - OM PIMESPO, Jungheinrich
Heli
קומסקו ציוד מכני - קומטסו
מכשירי תנועה - ייל
אכטמן - Atlet,
ציוד - לינדה
אליעזר סקר - קראון, קטרפילר, מיצובישי
רום-אפ - מקסימל
דנזיו - BT, ריימונד


ראה בתחתית העמוד: הגדולים של 2008

כל מה שרצית לדעת על מלגזות
פיתוחים שהחלו כבר באמצע המאה ה-19 ואחר כך במאה ה-20 הובילו למלגזה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה כיום. בשנת 1917 למשל פיתחה חברת קלארק האמריקנית מעין טרקטור בעל כושר הרמה במפעליה וחברת ייל נכנסה לתחום בשנת 1920.
מלחמת העולם הראשונה והשנייה זירזו מאד את פיתוח וחדירת המלגזות עקב הצרכים הלוגיסטיים העצומים והתפשטות השימוש במרכזי אחסון ענקיים. המלגזות במסחר ובתעשיה כיום נודעדו בדרך כלל לעומס שבין 1 ל-5 טון, ויש כמובן מלגזות ייעודיות למשקלים גבוהים בהרבה.
נהוג לחלק את סוגי המלגזות למלגזות משטחים ידניות, מלגזות איסוף טלסקופיות, ומלמגזות משקל נגדי (דיזל, גז או חשמל).

מלגזות משקל נגדי
אלו מגדירים כמלגזות ייעודיות למטרות מיוחדות, לרוב למעברים צרים, בעלות היגוי קדמי, ולמלגזות מונחות למסלולים קבועים מראש במרכז האחסון.
מרכיבי מלגזות משקל נגדי:
שלד המלגזה, כולל התורן, הצירים, הגלגלים, משקל נגדי מברזל יצוק בחלק האחרוי לאיזון מול משקל המטען, מקור כוח ומגן מלגזן, וכן מכל דלק ושמן הידראולי. במלגזה חשמלית המצבר עצמו מהווה חלק מן המשקל הנגדי הדרוש לאיזון.
הקבינה: מקום מושב המפעיל, מערכת הבקרה, גלגל ההגה, הפדאלים, המנופים והמפסקים, לוח מחוונים ונתונים למפעיל.
גג הגנה לקבינה: עשוי מתכת להגנת המפעיל.
מקור כוח: מנוע בעירה פנימית הפועל על גז, סולר, או בנזין, ומלגזה חשמלית מופעלת בעזרת מצברים או תאי דלק, המספקים אנרגיה למנועי זרם ישר או זרם חילופין.
מוטות (צילינדרים) הידראוליים: מחוברים לשלד המלגזה ולתורן ומייצבים אותו בעת נשיאת המטען.
התורן (mast): התקן אנכי המעלה ומוריד את המטען, בנוי לעמוד בעומס - מופעל הידראולית ישירות או בעזרת שרשרת המופעלת בעזרת מנוע לאספקת כוח הרמה. מנשא (carriage): הרכיב שאליו מחוברים זרועות המלגזה (או התקני עזר אחרים). גם הוא עולה ויורד באמצעות שרשרת או באמצעות צילינדר הידראולי.
מגן אחורי למנשא: לייצוב המטען בגובה.
התקני עזר: הנפוצים ביותר הם:
Sideshifter: התקן הידראולי המאפשר למפעיל להפנות את שיני המזלג לצדדים בלי לשנות את עמדת המלגזה, משמש למעברים צרים במרכזי אחסון.
Rotator: מאפשר לתמרן באופן מוגבל את שיני המזלג כדי להקל על הנחת המטען.
Fork Positioner: התקן הידראולי לקביעת המרחק בין שיני המזלג עבור משטחים שונים.
התקן לתפיסת חביות, גלילי נייר וכ': בעל כושר סיבוב מהצבה אנכית לאופקית ולהיפך.
התקן לחפצים ארוכים: מעין מוט מתכת ארוך המשמש להעברת שטיחים, צינורות ועוד.
זרועות חביקה: בהן ניתן לתפוס אריזות קרטון למשל ולתמרן עמן לפי הצורך.
Push-Pull: ייעודי להעמסת slip sheet.
התקן לחביות וגלילים: לרוב התקן מכני לאחיזת המטען.
סל לנשיאת עובד על שיני המלגזה.
מזלג טלסקופי: התקן הידראולי המאפשר למפעיל לתפקד במחסנים עם מדף אחסון עמוק (עבור 2 משטחים זה לאחר זה).
אמצעי בקרה: אלו מאפשרים הרמה והורדה של מזלג המלגזה וכן להקנות שיפוע מסוים לתורן או לאיזון המטען.
סיווג המלגזות הוא לפי כושר העמסה מקסימלי וכן מרכז שיווי המשקל הקדמי שלה, הנקבע על ידי היצרן (בקנדה למשל: מרכז עומס של "24). לעתים היגוי המלגזה הוא מאחור. גורם קריטי יציבות המלגזה מכיוון שמרכז שיווי המשקל שלה משתנה עם כל תנועה של המטען.
פנייה מהירה עם מטען בגובה תיגמר קרוב לוודאי בהתהפכות בגלל כוח הגרוויטציה והכוח הצנטריפוגלי.
סיווג: קבוצה 4-5.


קבוצת מלגזות משקל נגדי כוללת:
מלגזות בעירה פנימית (סוגי דלק מגוונים). כושר הרמה טיפוסי עד 2.2500 ק"ג הרמה לגובה: עד 5 מטר עלות ממוצעת: 19,000 עד 24,000 דולר
מלגזות חשמליות סיווג: קבוצה 1 המצברים הכבדים (1,360 ק"ג) משמשים כמשקל נגדי לאיזון המלגזה. מתאימות למקומות סגורים. ברכישה הן יקרות ממלגזות בעירה פנימית אך זולות יותר בתפעול. עלות אפיינית: 25 עד 30,000 דולר, כולל מצברים ומתקן הטענה. שקטות, ללא פליטות, טעינה מספיקה לרוב למשמרת עבודה של 8 שעות.

מלגזות מעברים צרים:
Narrow-aisle lift truck סיווג: קבוצה 2 המרחק הסטנדרטי בין מדפי אחסון הוא כ-3.6 מטר ומאפשר גם שימוש במלגזות משקל נגדי. במעברים צרים יותר, כאשר המרחק בין טורי המדפים הוא 2.4 מטר, או אף צרים מאוד - 1.7 מטר - יש צורך במלגזות מיוחדות, שרק הצריח שלהן פונה לצד המדף. בקבוצה זו אנו מוצאים 3 סוגים:
מלגזות היגש, מלגזות צריח, מאספי הזמנות, עגלות משטחים מלגזות היגש: עלות ממוצעת: 25-32,000 דולר. מלגזות צריח: מצוידות בצריח עם מזלג המסתובב ב-90 מעלות לצדדים כדי להניח או לשלוף את המטען מן המדף, כאשר שיני המזלג נעות קדימה ואחורה. עלות ממוצעת: 65-95,000 דולר.



מאספי הזמנות:
לאיסוף פריטים או תיבות ללא משטח. עלות ממוצעת: 19-28,000 דולר עגלות משטחים ידניות: הרמה הידראולית של המשטח מאפשרת שינוע. עלות ממוצעת: 500 דולר
יש גם עגלות משטח חשמליות לא יקרות וקלות תמרון משני טיפוסים: "מהלך" ו"רכוב", מקובלים מאד במרכזים לוגיסטיים. עלות ממוצעת: 4.5-13,000 דולר. עגלות משטחים מסווגות כקבוצה 3.
.